בנתיבי שועלים והפעם בגליל התחתון. מזג האויר מצויין. הנוף משגע, שלא לדבר על החברים.
ההפתעה הייתה גדולה. התכנון היה לטייל בנחל תבור ולהתמקד בקניון הבזלת שבנחל. המסלול הזה מאוד פופולארי בסופי שבוע אבל אנו, לתומנו, חשבנו שבאמצע השבוע נהנה מבדידות מזהרת וגם אם לא נהיה לגמרי לבד, הרי שמספר המטיילים יהיה קטן. אז חשבנו…
חצינו את הקיבוץ ונסענו למגרש החניה ומה גדולה הייתה הפתעתנו לגלות שלא זו בלבד שאיננו בודדים בשטח, כמות הרכבים – מכוניות פרטיות, רכבי שטח ואוטובוסים – הייתה מטורפת. עשרות כלי רכב מסוגים שונים חנו שם והבנו שבדידות שועלית כבר לא תהיה כאן. אבל, למודי ניסיון, רוחם של שועלי שלשום לא נפלה וחיש מהר התאוששנו והחלטנו שלא נאפשר לשום דבר להעכיר את רוחנו. הגענו לכאן על מנת ליהנות וזה בדיוק מה שנעשה.
יצאנו צפונה ודרך השביל השחור הגענו לתל רכש ואחרי הסבריו המלומדים והמרחיבים של איציק בשור, המכונה על ידינו "איציקלופדיה", על המקום, ההיסטוריה שלו ומשמעות שמו הערבי (מוּחַ'רחַ'שׁ = מקומט), המשכנו בהליכה, הקפנו את התל מצפון, פגשנו בשביל האדום וירדנו באמצעותו אל נחל תבור. כבר בשלב הזה התחלנו להרגיש שאנו שוחים נגד הזרם – הזרם האנושי שבא ממול אבל, כפי שכבר ציינתי קודם, לא הנחנו לעובדה זו לצער אותנו והמשכנו ליהנות מהנוף המשגע, מהפריחה השופעת ומצליל המים הזורמים במורד הנחל.
ואם הזכרתי את הפריחה הרי שזו צובעת את הירוק השולט בשלל צבעים – או בניקוד פה ושם, או במשטחים. את דרכנו צבעו כלניות, נוריות, רקפות, פה ושם צמר מפוצל בודד או קוציץ סורי המזדקר לו אל על ומביט בסקרנות על סביבתו, מרווה ריחנית, פעמונית זיפנית סגולה ועדינה ואפילו חוטמית מאוצבעת שלא זו בלבד שהיא צומחת מעלינו, על קירות הקניון, היא גם גבוהה במיוחד וצופה עלינו מלמעלה עם הוורוד העז שלה.
מרבדי תורמוס ההרים צובעים את המדרונות בכחול, חרדלים בצהוב ופה ושם משטחים צנועים של פשתה שעירה בוורוד הרך שלה. בקיצור, חגיגה לעיניים.
לאורך הקניון יש מספר בריכות המזמינות במימיהן הקרירים ולמי שמגיע ערוך לטבילה, התענוג מובטח.
את הטיול הרגלי סיימנו בטיפוס ממושך בחזרה למגרש החניה, דרך נווה אלעד, מצפה הקרוי על שמו של אלעד ליטווק, בן קיבוץ גזית שנהרג בהר דוב ב- 14 באפריל 2001, מפגיעת טיל נ.ט. שנורה משטח לבנון ופגע בטנק עליו פיקד.
אחרי אתנחתא קצרה נסענו לקיבוץ עין דור הסמוך ובקרנו במוזיאון הארכיאולוגי הקטן והמיוחד הנמצא בו. הביקור במקום שבה את לב כולנו, הודות לאופן הרגיש והאינטליגנטי בו הדריכה אותנו עדי, בת דגניה ב', שהמאפיין הבולט אצלה הוא ההתבוננות בדברים – לא דרך עיניו של הארכיאולוג המשמים והמייבש אלא דרך עיניה של פעילה חברתית שבוחנת באופן החי הזה גם את ההיסטוריה.
את הלילה העברנו ב"פינה בסג'רה", באילניה ולמחרת יצאנו לכיוון נצרת, לטיול בשמורת האירוס הנצרתי שליד עין מאהל ובנחל ברק בן אבינועם היפהפה בעונה שהיא אולי היפה ביותר בשנה – האביב.
קינחנו את היום בביקור בן כשלוש שעות בעיר נצרת, עיר הולדתו של ישוע שנולד, חי ומת כיהודי אבל זכה אחרי מותו להיחשב לאבי דת חדשה, וכל השאר היסטוריה…
iתודה לעמי מורן ששלח לנו את הטיול הנהדר הזה
