שלושה ימים בנגב, מכתש רמון, שמורת דקלי הדום, פוגארות בעברונה ונהיגת שטח. אלו היו שלושה ימים של כיף עם כל החברים הותיקים והטובים.
בנתיבי שועלים – מרץ 2021
כשהתבוננתי באחד הצילומים, שצולם לאחר העליה מנחל רחם לכיוון מצפה עמרם, חשבתי לעצמי "בוא'נה, ממוצע הגיל כאן נושק לשבעים" וזה ממש לא מובן מאליו. חתיכת שועלים…
הפעם ירדנו לשלושה ימים. התכנון היה לטייל, ברגל וברכב, במה שמכונה בעגת הגיאולוגים "מסיב הרי אילת". הם מתים על האזור הזה, הגיאולוגים, פשוט כי הוא חושף בפניהם את סודותיו העתיקים ביותר של כדור הארץ וגיל שכבת הסלעים התחתונה שנחשפה כאן נאמד בכמיליארד שנים (ויסלחו לי אלה מבין חברי, המאמינים שהעולם נברא לפני 5,781 שנים). יש כאן תופעות ייחודיות ועירוב של סלעי יסוד וסלעי אבן חול נובית היוצרים מופעים מרהיבים שרק הטבע מסוגל ליצור כמותם.
התחלנו אמנם במכתש רמון (עוד מקום שהגיאולוגים אוהבים) ולאחר סיור בפארק צבעי רמון המשכנו למישור סעיפים (ותודה לשרון בן צור על ההמלצה) וזה היה בהחלט חימום טוב ליום השני, שהיה קשוח במיוחד. גדי הגדיר את היום הזה כ"יום פ"נ" (פנסיונרים נינוחים) ולי אישית אין בעיה עם ההגדרה הזאת.
את היום השני התחלנו בשעה מוקדמת כי אולי, המנהל הבכיר, המוציא והמביא, והאחראי על כל מה שקורה בטיולים האלה (חוץ מהווי ובידור…), לא ריחם עלינו ובגללו התעוררנו בחמש וחצי וכבר בשבע וחצי התחלנו ללכת. בתפריט היה הקניון האדום, נחל שני, נחל רחם וגבי רחם, עליה למצפה עמרם ומשם, ירידה קשוחה ביותר לנחל צפונות ולקניון הנעלם הנמצא בלבו ומהווה ממש סדנת יצירה של הטבע – מגוון בלתי אפשרי של סלעים, שהמים עיצבו במהלך מיליוני שנים ויצרו תערוכה מפוארת שלעניות דעתי, אף אמן לא מסוגל להתחרות בה. סיום היום הזה היה כק"מ מזרחית לתחנה הסייסמולוגית הנמצאת בסמוך לכביש 90.
אלה היו 18.5 ק"מ מאתגרים שהוסיפו כבוד לשועלים. השטח מנוקד בפריחות צנועות של אביב מדברי (רכפה, פגוניה, מיני מצליבים ועוד) נוכחות מסיבית של עצי שיטה, שיחי אשליל וצלף סחוסי ופה ושם פגשנו כמה יעלים שאפשרו לנו להתקרב אליהם בלא חשש והעלו את רמת ההתרגשות, אפילו בקרב שועלי שלשום שראו דבר או שניים בחיים.
את היום השלישי התחלנו בשמורת דקלי הדום הייחודית, המשכנו לפוגארות בעברונה, אותן תעלות הולכת מים, שנחפרו אי שם במאה השביעית לספירה על ידי מוסלמי אלמוני שהייתה לו חווה חקלאית במקום ואחרי זחילה במנהרה שנחצבה על ידי אותם חוצבים אלמונים לפני למעלה מ- 1300 שנים, הלכנו לצפות בפלמינגו המתארחים בבריכת המלח הסמוכה. אחרי ארוחת בוקר נעימה, יצאנו עם הרכבים לגבי עתק, ולמעט שתי נקודות שהצריכו יתר תשומת לב בנהיגה, השביל היה נוח וכל רכב 4X4 יעשה אותו בקלות. גבי עתק התגלו כפינה מרהיבת עין אולם, לא חצינו את הגב התחתון כיוון שמזג האוויר היה קר ממש ולא רצינו להכנס למים (חלקנו אפילו לבש מעילים קלים). ליד הגב האחרון, ולאחר ההסברים על התופעות הגיאולוגיות במקום והצמחיה, איציק בשור סיפר לנו בערבית המצוינת שלו בדיחה שהשכיבה אותנו מצחוק. אין טעם לספר אותה בעברית – רק בערבית היא נותנת את הפאנץ'…
בדרך חזרה עצרנו בצוקים כדי לטעון מצברים ולמלא את הקיבות בשתי המסעדות הנמצאות במקום (שתיהן מומלצות מאד) ומשם, הביתה.
זה היה אחד הטיולים המשובחים של השועלים – גם סיור פ"נ, גם הליכה קשוחה שלא הייתה מביישת צעירים מאתנו וגם נסיעת שטח. מי אמר רוצה אני ולא קיבל?
ותודה לעמי מורן ששלח לנו את הטיול.
