הסטוריה: ארץ הצ'רקסים היא הקווקז. כאשר הרי הקווקז הם הגבול הדרומי, נהר הוולגה והדון הם הגבול הצפוני, הים השחור במערב והים הכספי במזרח.

ארץ הצ'רקסים היא בעצם המעבר היבשתי הקרוב בין אירופה לאסיה. לכן כל העמים והאמפריות שהיו בעבר באזור , נלחמו נגד הצ'רקסים וניסו לכבוש את הקווקז שיהיה להם מעבר, אם זה מאסיה לאירופה או ההפך.

כך הצ'רקסים היו במלחמות משך מאות ואלפי שנים, לכן הם ידועים כפרשים ולוחמים נועזים, והמלחמות האלו משך השנים , השפיעו על אורח החיים שלהם ועל  המנהגים שלהם שניגע  בהם בבהמשך.

 אחדים מהעמים האלו הצליחו לכבוש חלקים מהקווקז, כמו הטטרים שכבשו את הצפון ושלטו בו קרוב ל- 350 שנים, המוסלמים שכבשו את הדרום והאמפרייה העותמנית ששלטה בחוף הים השחור.אבל אף אחד לא הצליח לכבוש את כל הקווקז חוץ מהרוסים.

 הרוסים כבשו את הקווקז בשנת 1864 אחרי מלחמה שנמשכה בינם לבין הצ'רקסים משך 118 שנים. במלחמה הזו מעריכים שנהרגו מחצית מהעם הצ'רקסי שמנה באותה תקופה כ- 4 מליון נפשות. וכשהרוסים כבשו את הקווקז נתנו אולטימטום לצ'רקסים, או שהם עוזבים את הקווקז או שהם נוהגים בהם כשבויי מלחמה, והתחילו להגלות אותם לסיביר ולקזחסטן, ובעצם לפזר אותם בכל רחבי רוסיה כעצתו של אחד הגנרלים האוסטרים שנלחם יחד עם הצאר הרוסי נגד הצ'רקסים ושייעץ לו שאם הוא רוצה לשלוט בקווקז , הוא חייב לפזר את הצ'רקסים.

באותה תקופה האמפרייה העותמנית הייתה בשיאה . והיא שלטה בכל המזרח התיכון ובארצות הבלקן, והיא ראתה בצ'רקסים לוחמים טובים שיכולים לשרת את האינטרסים של האימפרייה העותמנית. לכן בלחץ הרוסים, ובעידוד האימפרייה העותמנית רוב הצ'רקסים שנותרו בחיים עזבו את הקווקז. באופן טבעי דרך הים ודרך היבשה הגיעו לטורקיה , ושם האימפרייה העותמנית יישבה אותם בצורה כזאת שהם יהיו יישובי הספר של האימפרייה העותמנית או יישבה אותם במקומות שהיו לה בעיות עם התושבים המקומיים. אם ניקח לדוגמא  מאזור אנטקייה בדרום טורקיה  עד רבת עמון מעבר לירדן ישנם 40 ישובים צ'רקסיים שיישבו אותם בזמנו כקו הפרדה בין הבדווים לפלאחים שהיו מעבדים את אדמות בעמקים ובמישור החוף. הבדווים היו באים וגונבים להם את התבואה והעדרים והפלאחים מתלוננים שאין להם מה לשלם מסים לאמפרייה העותמנית כי גנבו להם  הכל, אז הביאו את הצ'רקסים ויישבו אותם כקו הפרדה ביניהם וגם כהגנה על מסילת הברזל והשיירות העולות צפונה ויורדות דרומה.

ניקח לדוגמא את איסטנבול, שהייתה אז עיר הבירה של האמפרייה העותמנית, מסביב לאיסטנול משני הצדדים ישנם כפרים צ'רקסיים צפופים כהגנה על איסטנבול.

כל המלחמות שהיו ביוגסלביה בשנים האחרונות, בקוסובו, בוסניה ועוד, אלה ספיחים ממה שהאמפרייה העותמנית עשתה אז כשלקחה את הצ'רקסיים ועמים אחרים להלחם באירופה ולכבוש עוד שטחים. רוב הצ'רקסים עזבו את ארצות הבלקן, אחרי כשבע שנים, אחרי מלחמה שהייתה בין הרוסים והאמפרייה העותמנית, בהסכם ברלין הרוסים דרשו עוד הפעם להעביר את הצ'רקסיים מארצות הבלקן לתחום האמפרייה העותמנית שהתחילה אז להצטמצם, וכך היה האמפרייה העותמנית העבירה את רוב הצ'רקסים שהתיישבו אז בבולגריה, רומניה,הונגריה, סלוניקי יוגוסלביה, והגלו אותם שוב למזרח התיכון וביניהם הצ'רקסים שהגיעו לארץ ישראל.

הצ'רקסים שהגיעו לארץ ישראל התיישבו בהתחלה ב- 4 ישובים:

1.    ריחנייה – בגליל העליון.

2.    כפר קמא – בגליל התחתון, בין כפר תבור ליבנאל.

3.    ג'אבה – באזור חדרה גבעת עדה- שלא החזיקה מעמד לאורך זמן בגלל המלריה שפשתה בתושבים. רבים מתו, והאחרים נטשו את היישוב ועברו רובם לעמאן מעבר לירדן שהיה אז כפר צ'רקסי קטן, חלקם הגיעו לריחנייה ולכפר קמא.

4.    קיסריה.

אלה שהקימו את היישוב ריחנייה היו ניצולים של אוניה שהביאה אותם מבולגריה, האוניה נשרפה ע"י הלבנונים וטבעה לפני שהגיעה לנמל עכו. מעל 500 איש טבעו בים, 123 אנשים ניצלו והגיעו לחוף. המושל מטעם האמפיריה העותומאנית בעכו ריכז את הניצולים ואמר להם לבחור מקום והוא יישב אותם איפה שרוצים. ( כנראה ריחם עליהם אחרי האסון.) אלה שלחו 3 פרשים לחפש מקום . הגיעו לאזור הזה, ראו את היופי של האזור, ההרים , היערות, החרמון והשלג שעל החרמון. אמרו זה מזכיר לנו את הקווקז ובחרו באזור הזה . ובחרו דווקא מקום זה כי מצאו כאן שלושה סוגי אדמה, אדמה שחורה במזרח, אדמה גירית לבנה בדרום ואדמה אדומה בצד הצפוני מערבי. אמרו אחת מהן חייבת להיות אדמה פורייה, מה עוד שמצאו כאן שתי בריכות, ובאר מים. מקום אידיאלי להתיישב. וכשבחרו את המקום בנו את הכפר בצןרת חומה שיוכלו להגן על עצמם.

חדר אחד לכל משפחה, חדרים צמודים אחד עם השני, שמונה חדרים בצפון עם שער, שמונה חדרים בדרום עם שער, עשרים ועשרים בשני הצדדים המערבי והמזרחי. כאשר איפה שהשערים מכוסה גג כך שאפשר לעשות סיבוב מסביב לכפר על הגגות בלי לרדת. כמו כן  בכל קיר משותף בין שני חדרים למעלה היה פתח שאפשר לדבר אחד עם השני.

בשעות הערב היו מכניסים את הסוסים ואת העדרים פנימה לתוך החצר , נועלים את השערים, מציבים שמירה ומאותו רגע יותר אין נכנסים ואין יוצאים.

ברגע שהשומר מזהה סכנה היה מודיע לבעל הבית הראשון. זה דרך הפתח שבקיר קורא לשני, השני לשלישי וכך כל תושבי הכפר היו קמים להגן על עצמם תוך פרק זמן קצר בלי לצאת החוצה ובלי להסתכן.

יותר מאוחר כשהתושבים התחילו להתבסס והמשפחות לגדול, התחילו להוסיף חדרים כלי פנימה לתוך החצר או החוצה, וכך היישוב התחיל לגדול.

אם תסתכלו על התצ"א של ריחנייה משנת 1945 אפשר לראות את הגרעין הישן של הכפר , את הבתים את שתי הבריכות ובאר המים שמצאו בזמנו וממנו שאבו מים לשתייה.

 

מה קורה היום: היום גרים בריחנייה כ – 1100 תושבים, מתוכם כ- 850 צ'רקסים, משני שבטים שונים, שבט האבזאח ושבט השפסוג',  ועוד כ- 250 ערבים. אלה היו תושבי הכפר עלמא מלפני קום המדינה, הם היו רועי צאן ובקר. ב1948 במלחמת השחרור כשכל תושבי הכפר עלמא ברחו ללבנון , הזקנים שלנו שהתגייסו אז לצבא ביקשו להשאיר אותם להמשיך ולטפל בעדרים.

לעומת זה בכפר קמא גרים היום כ- 3000 תושבים, כולם צ'רקסים, גם משני שבטים אבזאח ושפסוג', ובסך הכול בארץ כ- 4000 אפילו אם לוקחים בחשבון את אלה שגרים בערים. ויש כאלה שעוברים לעיר בגלל אילוצי עבודה או לימודים, והם בונים בית בכפר וחוזרים לגור בכפר אחר כך.

לעומת ישראל שחיים בה כ- 4000 , אנו יודעים למשל שבמצרים חיים כמה מאות אלפי צ'רקסים, שהם צאצאי הממלוכים ששלטו במצרים ובאזור המזרח התיכון יותר מ- 250 שנים בין השנים 1250 – 1517, רוב הממלוכים היו צ'רקסים והצאצים שלהם חיים במצרים.

בטורקיה חיים בין 4.5 מליון צ'רקסים לפי הערכות רשמיות ל- 8 מליון לפי הערכות הצ'רקסים עצמם. ההפרשים הגדולים הם מסיבה  אחת והיא שבתקופת אתאטורק היה אסור להגיד כורדי , יהודי או צ'רקסי. אלא כולם טורקים. כשעשו סטטיסטיקה חלק מהצ'רקסים, במיוחד בכפרים אמרו בכל זאת צ'רקסים, חלקם בערים אמרו טורקים , לכן ההפרשים הגדולים. הם חיים ב- 705 כפרים חוץ מהערים הגדולות.

ברוסיה, בקווקז חיים קרוב ל 2.5 מליון צ'רקסים שמנהלים את החיים שלהם באופן עצמאי, חוץ מקשרי חוץ ובטחון שקשורים למוסקבה. את מעמדם לא הייתי מגדיר כטוב בגלל כל המלחמות שמתנהלות כבר שנים באזור הקווקז.

ובארצות הברית חיים שתי קהילות, בניו ג'רסי ובקליפורניה. אלה היו הצ'רקסים שחיו ברמת הגולן עד לפני מלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים נטשו את היישובים שלהם, עברו לסוריה ומשם לארצות הברית. כיום הם חיים בניו ג'רסי ובקליפורניה.

בשנת 1997 כשהקמתי את המרכז לתולדות הצ'רקסים  (החוויה הצ'רקסית) , הקמנו אתר אינטרנט על הצ'רקסים ובו סיפרנו איפה חיים צ'רקסים וכמה. מה שידענו אז סיפרתי לכם, הסתבר שלא ידענו הרבה כי התחלנו לקבל תגובות מכל מיני מדינות שבחיים לא חשבו שצ'רקסים הגיעו לשם, קיבלנו תגובות מאוסטרליה, ניו זילנד, הודו וסין עד קנדה ודרום אמריקה.  בעיקר כל המקומות שאנגליה , צרפת ותורכיה שלטו בהם במאה התשע עשר.

השכנים שלנו כאן המושב עלמה הם טריפוליטאיים. הזקנים שלהם שהיו באים אלינו בחתונות ובאירועים היו מספרים שהיו להם שכנים שדומים לנו מאד, ואנחנו היינו אומרים להם מה אתם משוגעים ? מה לצ'רקסים וללוב? לא היינו נותנים להם לדבר. הסתבר שהם צדקו. בשנת 2001 הגיע בחור מלוב לקונגרס הצ'רקסי העולמי שהיה בקווקז וסיפר שבלוב חיים יותר ממאה שלושים וחמישה אלף צ'רקסים. כך שהצ'רקסים מפוזרים בכל רחבי העולם ומעריכים שיש כשלושה  עשר מליון בסך הכול.

 

רוב הגברים ממשיכים לשרת בכוחות הביטחון, אחרי שירות החובה, האחרים שכירים בכל מיני מקומות בארץ, בשנים האחרונות  יש מגמה חיובית שהרבה מהצעירים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. כמו כן רוב הנשים לומדות גם במוסדות להשכלה גבוהה ועובדות בהתאם להשכלתן ולמקומות העבודה שמוצאות.

 

בשני הכפרים בתי ספר יסודיים, ותיכון עוברים או לקיבוץ סאסא או לצפת.

 הנכם מוזמנים לבקר אצלינו בכפר, להנות מכפר יחודי בגליל, להנות ממזג אוויר נקי ונעים, לשמוע הרצאה במרכז החוויה הצ'רקסית וגם להנות מארוחת צהרים צ'רקסית מסורתית.

לפרטים: נייד 050-5203146 ושמי הוא Shaky khon  ח'ון שאוקי ואסמהאן